1ומעתה אנו חוזרים לברר מה שיוצא לנו משמועה זו דרך פסק על הדרך שאנו מזכירים עכשו והוא שאם היו שנים סמוך לבור זה של עולי בבל ואין שביתת שניהם שוה כגון שזה עירב לצד מזרח וזה לצד מערב או שזה עירב וזה לא עירב וכיוצא בזה ומלא אחד מהן אלא שבשעת מילואו לא מלא לעצמו אלא לצורך חברו ובמצותו או שהוא אחר שלצרכו הוא ממלא רוב מפרשים מסכימים שאף זו כרגלי הממלא מפני שהלכה כרב ששת באיסורין ויש פוסקים בה כרגלי מי שנתמלאו לו הואיל והפקר הוא הרי הוא כמציאה והמגביה מציאה לחברו במצותו קנה חברו כמו שיתבאר במקומו ואף לדעת האומר שלא קנה לא נאמר אף לדעתו במגביה מציאה לחברו שלא קנה אלא לענין ממון שהוא חב לאחרים שהיו מוצאין אותה ואין אדם חב לאחרים בשביל אחרים לדעתו אף בנכסי הפקר ועוד שהרי נתנה לו ומגביה מציאה לחברו אם נתנה לחברו ודאי קנאה אף לדעתו ומ"מ אין אנו צריכין לכך שהלכה המגביה מציאה לחברו קנה חברו אלא שאם הגביה לחברו בלבו ולא אמר לו חברו לעשות כן ואף הוא לא אמר בפירוש שיגביהנה לו לא קנה חברו כלל כמו שביארנו במקומו ובכיוצא בזו אף מדין מציאה הרי הן כרגלי הממלא:2זהו הנראה לענין פסק שלענין פירוש יש בה לשאול שהרי אתה מפרש עכשו לדעת רב נחמן שהמגביה מציאה לחברו קנה חברו והוא הוא שאמר בראשון של מציעא לא קנה וגדולי הרבנים גורסין מתוך כך קנה ואינם גורסין חברו ופי' מר סבר ר"ל רב ששת קנה המגביה ולרב נחמן לא קנה המגביה ועדין הם הפקר וכשזכה בהם מן ההפקר זכה אלא שמ"מ לשון כרגלי מי שנתמלאו לו מורה שמשעת המלוא נעשו ברשותו לא משעת הקבלה לבד וגדולי המפרשים כתבו שבכאן סבר רב נחמן שקנה מפני שאין כאן חובה לאחרים ובדיני ממונות לא קנה מפני שחב לאחרים וגם בזה יש לומר שבור של מים מכונסין מ"מ פעמים תחנה בו שיירא והמים מועטין והוא חב לאחרים אלא שזה אינו כלום שאינו מדבר אלא על הרוב וחכמי האחרונים שבצרפת משנים הפירוש לומר שלדעת רב ששת קנה חברו ואי אפשר לו לקנות אלא בדרך שקונה הממלא שהרי שם ביארו טעם קנה חברו מגו דזכי לנפשיה והילכך הרי הם כרגלי הממלא ולרב נחמן מדין עדין כהפקר הם כמו שביארנו ולדעת זה הלכה כרב ששת ויש נמשכים לשטה האמורה למעלה לדעתם שחפצי הפקר קונין שביתה במקומן ואינן כרגלי אחד מהם אלא שאם לא עירב מוליכן לכל רוח שירצה אלפים אמה ואם עירב מוליכן אלפים אמה לאותה צד:3היה בור זה של שני שותפין ומלא אחד לצורך חברו ונתן לחברו דברי הכל שהן כרגלי מי שנתמלאו לו שהרי בבור זה של עולי בבל אמרו בסוגיא זו מר סבר בירא דשותפי נינהו כלומר ומתוך כך הוא אומר כרגלי מי שנתמלאו לו ואם היה הבור של הפקר הרי הוא כדין מחלוקת זו שחלקו בבור של עולי בבל וכמו שאמרנו בסוגיא זו דכולי עלמא בירא דהפקרא הוא והכא במגביה מציאה לחברו קמיפלגי וכו':4מי שאמר לחברו הריני עליך חרם כלומר ממוני עליך הקדש חברו אסור בשלו והוא מותר בשל חברו ואם אמר הרי אתה עלי חרם הוא אסור בשל חברו וחברו מותר בשלו אמר הריני עליך ואתה עלי שניהם אסורין זה בשל זה וכן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס בחצר המשתפת לפניהם אם יש בה דין חלוקה ודברים המשותפין לכל אנשי העיר שניהם אסורין בו כגון רחבות ובית הכנסת ובית המרחץ אבל דברים המשותפים לכל ישראל שניהם מותרין בו כגון הר הבית והלשכות והעזרות ובורות של אמצע הדרך ודברים אלו יש בהם תנאים במקצתם או ברובם וכבר כתבנו שיטתנו בענינים אלו בשלישי של בתרא אלא שבמקומן נרחיב בהם את הדרך בע"ה:5כבר ידעת בענין מעשר בהמה שמצוה להפריש אחד מעשרה מכל הולדות הנולדים ברשותו בבקר וצאן בלבד אבל אם לא נולדו ברשותו כגון שלקחם או נתנו לו במתנה או ירשם מאביו אינו חייב במעשר עד שיולידו ברשותו מעתה השותפין שנשתתפו בבהמות והביא כל אחד מהם מאה טלאים ונשתתפו בהם הרי כל אחד מהם כלוקח מחברו ופטורים מן המעשר וכן האחים שירשו טלאים מאביהם אבל מה שנולד להם אחר השותפות או הירושה חייב במעשר וכן אם נשתתפו במעות וקנו בהם בהמות אותן הבהמות פטורות ומה שנולד לאחר מכן חייב חלקו האחים או השותפים אחר שנולדו הבהמות ברשותם קודם שעשרו וחזרו ונשתתפו אפילו חלקו גדיים כנגד גדיים או טלאים כנגד טלאים ומנין מכוון כנגד מנין מכוון שזהו דרך חלוקה ולא דרך מקח אעפ"כ כל חלוקה מקח הוא ופטורין מן המעשר עד שילדו אחר שתוף שני היו שותפין בדבר אחר עם שתוף הבהמות כגון כספים וחלקו הכספים ולא הבהמות או הבהמות ולא הכספים הדבר תלוי לענין זה בחלוק הבהמות ולא בחלוק הכספים שאם חלקו הכספים ולא חלקו אותן הבהמות שנולדו ברשותן חייבין חלקו הבהמות אע"פ שלא חלקו הכספים פטורין ועקר דבר זה במסכת בכורות במסכת שקלים:6כבר ידעת בענין שקלים שמצוה לכל אחד מישראל להביא חצי שקל בכל שנה לקרבנות צבור וכשהולך אצל השולחני להחליף שקל בשני חצאין הטילו עליהם חכמים להוסיף בה מעה קטנה על השקל לשכר השולחני כדי שאף הוא יתן להם חצי שקל שלם עם גירומיו ולא יפחות להם משכר חלפיו מן החצי שקל כלום ומעה קטנה זו הוא אחד משנים עשר בדינר חצי שיעור מעה סתם האמורה בתלמוד שהיא אחד מששה בדינר ואותה מעה נקראת קלבון ושנים שנתחברו והביאו שקל לגזבר אף הם חייבין בקלבון ליתן אותה מעה להקדש על הדרך שהיה להם ליתנה לשולחני אלו החליפו אצלו אבל אם שנים אלו כאיש אחד אינם חייבין בקלבון כיצד האחין שעדין לא חלקו מה שהניח להם אביהם או השותפין שהביאו שקל לשם שניהם פטורין מן הקלבון במה דברים אמורים בשנשאו ונתנו במה שנשתתפו בו כגון שנשתתפו במעות ולקחו בהם סחורה אבל אם הטילו מעותיהם בכיס ועדין לא נשתנו המעות חייבין בקלבון נשאו ונתנו וחלקו וחזרו ונשתתפו באותם המעות הרי שתוף זה כשתוף מתחלתו וחייבים בקלבון עד שישתנו המעות אחר שתוף זה השני היו שותפים בדבר אחר עם שתוף הכספים כגון בהמות וחלקו כספים ולא בהמות או בהמות ולא כספים הדבר תלוי בענין זה בחלוק הכספים ולא בחלוק הבהמות ר"ל שאם חלקו בכספים וחזרו ונשתתפו אע"פ שלא חלקו הבהמות חייבין בקלבון חלקו הבהמות ולא חלקו הכספים פטורים מן הקלבון:7נמצאת למד שאם חלקו האחין או השותפין אחר שנולדו טלאים ברשותם ואחר שנשאו ונתנו במעות וחזרו ונשתתפו בבהמות ובמעות פטורין ממעשר בהמה וחייבין בקלבון לא חלקו כלל אחר שנולדו הטלאים ברשותם ואחר שנשאו ונתנו במעות חייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון ואם חלקו בכספים אחר שנשאו ונתנו וחזרו ונשתתפו בהם ולא חלקו בבהמה אחר שנולדו טלאים ברשותם חייבין בשניהם חלקו על דרך זה בבהמות ר"ל אחר שנולדו טלאים ברשותם וחזרו ונשתתפו בהם ולא חלקו בכספים אחר שנשאו ונתנו פטורין משניהם נמצא דבר זה חלוק על ארבע מדות ועל השנים הראשונים אמרו האחים והשותפים כשחייבין בקלבון פטורין ממעשר וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון וגדולי המפרשים כתבו שהשותפין אינן פטורין לעולם והם גורסים כאן האחים השותפין כלומר האחים שלא חלקו עדין ודעת ראשון נראה יותר:8המשנה העשירית מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבא אצלו לא יביאו לו מפירותיו ואם עירב הוא הרי פירותיו כמהו אמר המאירי המשנה העשירית והכונה בה ככונת המשניות שלפניה מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ויש ממקומו עד אותה העיר ארבעת אלפים אמה ונמצא שאי אפשר לו לילך לשם אלא על ידי עירובי תחומין ואמר על זה שאם הנפקד שבאותה העיר עירב לבא בכאן להביא לזה שבכאן את פירותיו לא יביא לו מאותם הפירות שלו ר"ל של מפקיד מפני שהפירות קנו שביתת המפקיד והרי המפקיד לא עירב ופירשוה בגמרא בשייחד להם בביתו קרן זווית שלא קבל עליו נפקד שמירתם שזהו כאומר לחברו הא ביתא קמך שאינו חייב אף בפשיעה אבל אם שמירת הפירות על הנפקד אפילו היה שומר חנם קנו שביתת הנפקד ויכול להביא לו מהם שהמפקיד פירות אצל חברו הרי הן כמי שהופקדו אצלו כרב שאמרה כן בסוגיא זו ואע"ג דשור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם והיה לנו לדון שור של פטם כנפקד דלא גרע מנפקד אינו כן אלא גרע וגרע שהפטם נותן דעתו להקנות שביתתו לכל הלוקחים כדי שיבאו ויקחו ולא תעכבם שביתתו ונפקד אינו נותן דעתו על כך ושואל מערב יו"ט אע"פ שלא מסרה לו אלא ביום טוב ששביתת השואל עליו ואין דנין את המשאיל כנפקד בזו מאחר שהוא משאילו אף הוא מעמידה ברשותו ואם עירב הוא ר"ל המפקיד פירותיו כמהו ומביא מהם אע"פ שהנפקד לא עירב שמאחר שייחד להם קרן זוית קנו שביתת המפקיד ואם לא ייחד להם קרן זוית הדבר בהפך וקנו שביתת הנפקד ואם זכה אותם למפקיד על ידי אחר מערב יו"ט או כל דבר שהראה דעתו להעמידה ברשות מי שהן שלו פקעה שביתתן וקנה שביתת אותם שבאו לו למחר:9זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנתגלגל עליה בגמרא כך הוא:
